יום שני למונו
ביום השני של המונו, את מתחילה לפגוש את את החיים מתוך הזיכוך המנוחה וההאטה
מערכת העיכול שלך נכנסת למוד מנוחה:
אין צירופי מזון,
אין עומס, אין בלבול.
הכבד סוף־סוף מקבל את התנאים להתחיל לנקות פסולת שהייתה כלואה.
הדם מתנקה,
הלימפה זורמת,
הגוף לומד לא לרדוף אחרי סוכר
אלא לפעול מתוך תבונה פנימית.
זו לא חולשה
זו האטה מכוונת של הטבע,
כדי לאפשר ריפוי.
הרמב”ם לימד:
“כדי לשמור על בריאות הגוף עלינו להמעיט במזון ולדייק בתנועה.”
היום, את עושה את שניהם.
את לא רק מפחיתה , את מפנה.
וכשאת מפנה בגוף - את פותחת מרחב בנפש.
הריק שאת מרגישה הוא לא חוסר.
הוא פינוי למה שהיה צבור מתחת לרעש.
רגש עולה,
מחשבה מתבהרת,
קול פנימי נשמע ומדבר מעט שונה
אולי בפשטות. אולי בלחישה.
היום את לא נדרשת להבין הכול.
את רק מתבקשת להסכים להיות.
לא למלא, אלא לשהות.
כי הגוף שלך יודע.
והנפש שלך מזהה.
ואת במסע של היזכרות.
זיכרי:
העייפות שאת חשה היא לא עייפות מצד החולי, אלא מצד החיים,
היא תוצר של שיקום:
התאים מתנקים,
ההורמונים מתאזנים,
מערכת העצבים יוצאת מהישרדות וחוזרת למנוחה
היום השני של המונו לא תמיד נעים.
את מרגישה עייפות, אולי כאב ראש, סחרחורות , כבדות, רגישות פתאומית לרעש, לריח, לרגש.
כל אלו ועוד - חלק מהניקוי העמוק שהגוף חווה
היום תגבירי בשתיית מים
הקפידי על אכילה בקדושה- תמליכי את עצמך וקחי לך זמן לאכילה, לעיסה, עיכול ללא הפרעות
עיצרי כשאת צריכה ואפשרי לגוף מנוחה
ברכי על התהליך - את יוצאת לחיים חדשים
תיקון אכילה הוא תיקון עולם
וכח הריפוי נמצא בתוכך