וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג

לאכול בשבת בין עונג לדיוק ובין שייכות לנוכחות

יש משהו באכילה של שבת שמציף אותנו.

מתעוררת לה תנועה פנימית מצד הנשמה

העונג, הזיכרון, הרוך, הביחד.

ובדיוק שם,

בין פרוסת החלה לבין ההקפה השלישית סביב הסלטים,

עולה גם השאלה:

האם אני עדיין יכולה להיות נוכחת

או שאיבדתי את עצמי בתוך השפעים?

שבת היא זמן מיוחד.

לא רק מבחינת ההלכה או המסורת, אלא מבחינת התדר הפנימי.

היא מרחיבה לב,

פותחת זיכרון,

מחזירה אותנו אל השורש המזין.

כמו ילדות,

כמו בית,

שייכות.

ואיתו בא גם הרצון לשחרר

להתענג

להניח לרגע את הגבולות

וזו לא טעות.

זה הטבע של האור הגדול.

אבל השאלה

היא האם אני מסכימה להתענג ולהתמלא מהאור או שאני מתבלבלת ומתנתקת ממנו ?

לפעמים אני אוכלת חלה

ויודעת שזה מדויק.

אני איתה, אני איתי.

ולפעמים אני לוקחת עוד משהו,

ולא באמת רעבה,

אלא בוחרת מתוך חוסר הכרה,

פריקת עול,

חוסר הקשבה ,

האכילה בשבת לא נועדה להיות מבחן של משמעת.

היא הזמנה לקרבה

והשאלה היא לא כמה אכלתי

אלא כמה הייתי שם כשהאכלתי אותי הגבוהה,

ההיכל לנשמה היתרה שמבקשת להאיר בתוכי .

כי יש הבדל בין אכילה שמביאה לשובע

לבין אכילה שמייצרת ניתוק ושיכחה

בין ביס שמחבר אותי

לביס שמרחיק אותי מעצמי

וכאן נכנסת שפה אחרת

שפה שדרכה אני מדברת

עם האכילה

המילה מאכ״ל מגלה סוד

מה אני אוכלת

איך אני אוכלת

כמה

למה

לפעמים אני מדייקת במה,

ואוכלת משהו נפלא

אבל בלי מודעות לאיך,

וזה מרגיש כבד

לפעמים אני שמה לב לכמה

אבל לא שואלת את עצמי למה בכלל הכנסתי לאוכל הזה עכשיו

וכשיש חוסר איזון הגוף מרגיש

הלב מרגיש

ולא תמיד בגלל התפריט

אלא בגלל היותי בחוסר הכרה למתרחש .

וזה בדיוק הרגע להבין שאני יכולה לבחור מחדש,

זו לא נפילה, אני בזמנים מיוחדים ,

ועליי ללמוד את המינון בין עונג לניתוק ממנו

בין היזכרות לשכחה

ולעסוק במלאכת הדיוק מתוך הבנה שבשבת אני לא פורקת עול בשולחן השבת,

אלא מתכנסת לפי גודל הכלי שלי.

גבולות הם לא מגבלה או חוסר -

גבולות הם המילוי שמאפשר לאור שלי לזרוח ולהתפשט בתוכי

תזונה היא לא דת

היא לא שחור או לבן

היא לא אסור או מותר

היא שדה תרגול

שדה של לימוד

שדה ריפוי

היא שפה של יצירת קשר

ולפעמים, בתוך קשר,

יש גם חוסר דיוק

הדרך של תיקון האכילה היא דרך של אור

לא מחפשת שלמות

היא מחפשת נוכחות

היא לא אומרת הכל או כלום

אלא כל רגע הוא שער להתחיל מחדש

אז כששבת באה,

אני לא מתבצרת בצד עם חסה

ולא מסתערת על השולחן כאילו אין מחר

אני נכנסת לרגע כמו למקווה של נוכחות

מזכירה לעצמי שהעונג הוא לא אויב של האור

כשהוא מגיע מתוך הקשבה

מתוך שמחה

מתוך שיחה פנימית

הוא דווקא מחבר אותי הביתה

ואם הפרזתי

ואם לא הצלחתי הפעם

לא נורא

אני לא אוסרת

אני לומדת

אני לא מפחדת מעצמי

אני פוגשת אותי מחדש

וזו שבת

זו שבת אמתית

לא אכילה מתוך שליטה וריסון

אלא אכילה מתוך שלום והרפייה

שבת שלמה היא לא שבת בלי עוגה

היא שבת שיש בה שלום עם עצמי גם אם הייתה עוגה

לאכול בשבת זה לא רק מעשה של גוף

זו קריאה אל תוך העומק.

“וקראת לשבת עונג”

אינו רק תיאור של שולחן מלא מטעמים

זו כוונה.

שאלך לעומק העונג הזה,

אל שורשו.

אל האפשרות להיפגש עם עצמי לא מתוך אשמה,

לא מתוך שליטה,

אלא מתוך נוכחות רכה.

השבת מבקשת שנזכור:

שהעונג האמיתי מגיע כשאני לא מתנתקת מהגוף שלי,

לא נבהלת מהבחירות שלי,

לא בורחת מהמקום שבו אני נמצאת

אלא נשארת איתי,

גם כשהביס היה פחות מדויק,

גם כשהצלחת נראתה אחרת ממה שתכננתי.

היא מבקשת שאדע

שעונג אינו הפקרות

ושאכילה מדויקת אינה צמצום

שהדיוק יכול להתרחש בתוך שמחה

שהשמחה יכולה להתרחש בתוך בחירה

ושהנוכחות עצמה

היא העונג האמיתי.

בסוף כל סעודה,

בכל שבת, ניתנת לי האפשרות לקרוא בשם.

לא לקרוא בשם של חרטה,

ולא בשם של דיאטה.

אלא לקרוא לשבת עונג.

כי אני כאן.

כי אני בוחרת להאיר.

כי גם אם טעיתי אני לא טעות.

אני נוטעת לימוד חדש מתוך ההרגל מילדות פגשתי,

מתוך מאכלי המסורת שלי

ומצמצמת,

מדייקת,

מאפשרת

מתירה

אבל בקדושה

מתוך הבנה עמוקה שאפשר

אני תנועה מתמדת של אור.

“וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”

לא כי היא הייתה מושלמת,

אלא כי אני הייתי בתוכה,

עם כל חלקי:

מהעבר , מההווה ומהעתיד

שבת שלום, עם יד על הבטן ולב פתוח.

בתפילה שנדע לבחור כל ביס כקריאה לעצמנו ולא כהתרחקות מעצמנו.

כי שבת היא הזמן שבו הנשמה יורדת לגוף ,

אבל הבחירות שלי יקבעו כמה אור יכנס לגוף

ולכן :

אני יכולה לטעום מהכל -

אבל בכמויות נעימות תאני יכולה להכין לי עוגנים שילוו את הארוחה : כמו סלט מלא חיים לצד מאכלים מהעולם שעליו גדלתי

אני יכולה לדייק במהלך כל יום שישי ולהזין את עצמי במזון מלא חיים ובמידה - עד לארוחת הערב - ממש כשם שאני מנקה את הבית ומכינה את הכלים , אני זוכרת שגם הגוף שלי הוא כלי ואני מקדשת גם אותו

ומעל הכל אני זוכרת שכל רגע הוא רגע לדיוק

תדייקי ותדייקי עד שתדייקי

(ימימה)

אני ראויה למילוי מצד האור

שבת שלום