מעבדות לחירות - הנהגות אכילה בפסח

״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.״

אנחנו עומדות רגע לפני ערב חג.

ובמוצאי שבת – נכנסות ממש לתוך ליל הסדר,

ולא רק סדר על שולחן החג,

אלא סדר פנימי,

סידור מחדש של עולמות שלמים בתוכנו

סדר של אור.

אנחנו באמצע הדרך.

עברנו כבר את השבוע של

״סורי. רע ועשי טוב״

ו ״פורצות מהאדמה” –

זה היה שבוע של תנועה פנימית,

של פריצה עדינה –

והנה, כבר ביום ראשון ניכנס ל”שבוע של צומחות לשמיים”.

אבל לפני זה… יש את הסדר.

והסדר הזה מזמין אותנו

לבחור באור גם כשמגישים קניידלך

אז איך ניגשות לשולחן החג?

איך ניגשות לחירות אמיתית?

1. קודם כל – תזכורת רכה:

זה שיש חג – לא אומר שצריך להעמיס על הגוף.

החג לא נועד להכניע אותך תחת עומס אוכל,

אלא להעלות אותך מדרגה –

במודעות, בתנועה, בבחירה.

חג נקרא מועד - אותיות עומד

איך אני עומדת מולו,

עם איזה עולמות אני מגיעה אל מטעמי הנשמה שנמצאים על השולחן?

2. ביחרי מה למלא בצלחת מתוך הקשבה

תשאלי את עצמך בעדינות:

מה נכון לי עכשיו?

מה יעניק לי כח חיים?

מה ירגיש לי קל גם אחרי שאסע?

הרבה סלטים, ירוקים, שורשים, –

זה בסיס טוב לצלחת מלאת אור.

3. ביחרי נכון עבורך מתוך המבחר הרב

דווקא כשיש המון מבחר בחוץ,

זו יכולה להיות הזדמנות עבורי להתאמן

בבחירות מדויקות עבור הגוף שלי

דברי עם הצלחת שלך בשפה של איזון:

לא קיצונית, לא נוקשה,

זיכרי שיש לך בחירה,

שאת מגיעה עם העולם החדש

שאת רוצה לברוא בתוכך, ובגופך

בחרת לא לאכול משהו?

זה נספר.

בחרת לא להעמיס עוד ביס?

זה אור.

4. זכרי: כל צעד קטן – נספר. כל בחירה חדשה היא חירות

וגם אם תסטי,

גם אם תתבלבלי – גמישות זה שם המשחק.

את מתנסה , תהיי בעדך.

נסי לקחת רגע של נשימה

לפני הביס הראשון.

לברך, אפילו בלב:

״אני בוראת החירות של חיי ואני יודעת לבחור נכון, אני בוחרת להזין את עצמי בחיים

ולאכול – לאט, בנשימה,

בהודיה.

זה לכשלעצמו משנה את התדר של הסעודה כולה.

החירות האמיתית היא היכולת להקשיב לעצמך,

גם כשיש הסחות דעת בחוץ, אנחנו מניחות את הדעת במקום שאנחנו רוצות לדעת - להתחבר

זכרי – הגוף מדבר דרך התחושות.

לפני שאת מושיטה יד לעוד דבר – עצרי רגע.

שאלי את עצמך:

האם אני באמת רעבה?

או אולי רק מתמלאת כדי לא להרגיש?

הגוף תמיד שולח רמזים – אבל כשאנחנו ממלאות אותו מהר מדי, אנחנו לא שומעות.

תני לו מקום להשמיע קול.

5. שימי לב למה שאינו מרגיש חי :

אוכל כבד, מטוגן, משומר או מעובד –

משאיר תחושת כובד גם בתודעה.

כשאת בוחרת במזון חי,

צבעוני, חיוני –

את ניזונה ומחזירה לעצמך אור.

כל ירק חי, כל עלה ירוק – מדבר שפה שהגוף שלך מכיר מהבית.

7. לעסי היטב את האוכל כשאת בולעת מהר – את סוגרת שער

האכילה המהירה, האוטומטית-

מונעת את היכולת שלך להיות נוכחת.

הגוף שלך צריך קשר –

לא רק הכנסת אוכל.

לעיסה טובה פותחת את שער הכוונות

ומכינה את הגוף שלך לארוחה שאת מארחת בתוכך

בכל ביס איטי –

את פותחת שער פנימה.

ללב. לרחם. לנפש.

7. סף השובע הוא הרגע הכי מקודש בערב החג.

דווקא הרגע שבו את חושבת

“אני אקח לי עוד קצת” –

זה המקום שבו יש לך אפשרות לחזור לעצמך, לנכוח,

להיות קשובה , להתבונן במחשבות

ולחבר אותן למה שהגוף מאותת לך

שהגוף אומר לך כל רגע נתון :

אני גוף מלא חיים לא כלי שצריך להתמלא –

אני אור שמבקש להיות במנוחה מאפשרת חיים .

לכוון את עצמך להפסיק שם – זה כמו אמירה של אמון:

אני לא צריכה יותר ממה שאני יכולה להכיל.

9. בעולם החדש שלי- אני נשארת קלילה אחרי הארוחה כבדות אחרי אוכל היא לא גזירת גורל.

היא תוצאה של עומס וחוסר דיוק.

הרגשה של קלילות, חיוניות, שמחה אחרי ארוחה –

היא אפשרית.

נסי לשים לב מה עשה לך טוב –

ושכפלי את הבחירות האלו מיום ליום.

הגוף שלך יחזיר לך אור

וזוהי חירות אמיתית .

אז אהובה,

הכיני את עצמך כשאת נכנסת אל החג לא רק עם בגדים יפים –

אלא עם כוונה חדשה.

אנחנו כבר באמצע הדרך,

והאור שאת יוצרת מבפנים – מקרין החוצה,

ומשפיע על כל מה שבתוכך ומי שסביבך

הסעודה בליל הסדר היא לא רק גאולת העם –

היא ההזמנה לגאולה פרטית.

המקום שבו את פוגשת את הבחירה שלך,

ומבינה שהכל בידיים שלך ,

את משה , יש בך את כח המשייה , את מסוגלת להוציא אותך ולהגיד לפרעה שבתוכך - לכי הפורע - לא עוד , וכמה חופש יש בזה המקום שבו את נוכחת בתוך העולם הזה

עם אוכל, עם משפחה, עם רעש –

ובתוך כל זה,

שומעת את הלב שלך,

ומקשיבה לצרכי הגוף שלך

וכשהלב מדבר –

הסדר האמיתי נוצר.

סדר פנימי.

שקט.

מנגינה של חירות.

“בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ…”

ואת רואה

בעיניים טובות.

בעיניים של חירות.

את ראויה , את אור יה

ולפני שניפרד,

מתוך ההגדה:

“הא לחמא עניא – דִי אכלו אבהתנא…”

הלחם הזה – העני –

מסמל את האכילה הפשוטה, הבסיסית, הקדומה.

החכמים מסבירים שמצה נקראת “לחם עוני”

לא רק בגלל שהיא דלה

אלא מפני שהיא דקיקה. לא תפוחה.

לא מתנפחת מגאווה.

לא מתרחבת מעבר לגבולותיה.

ןכך גם האכילה שלנו בליל הסדר:

לא אכילה שמתפיחה ומסתירה –

אלא אכילה צנועה, מדויקת, שמחוברת לשורש.

זה לא רק מה את אוכלת –

אלא מאיזה מקום את אוכלת.

האם את באה מתוך ריקנות,

או מתוך מלאות קשובה ?

אכילה אותיות כליאה -

כשאת אוכלת - האם את משתחררת,

או נכנסת לכלא ?

קבלי מסר מהמצה :

את לא צריכה לתפוח כדי להיות.

את לא צריכה יותר מדי כדי להרגיש מלאה .

את לא צריכה הרבה אוכל - את צריכה הטענה

פשטות. נוכחות. אמונה.

זה לחם החירות שלך

פסח מלשון “דילוג” –

היכולת לדלג מעל תבניות ישנות,

מעל ההרגלים שלא משרתים אותי יותר.

בליל הסדר,

את לא נמדדת לפי העבר שלך –

אלא לפי הרגע שבו את בוחרת לסדר מחדש,

לצאת מהסדרים הישנים, מהמיצרים , ולהגיד -

אני חופשיה להיות

יש בתוכי ארץ מובטחת

אז תבחרי, אהובה.

דרך הצלחת

דרך הגוף.

ביחד עם הלב החדש

תבחרי מתוך נוכחות,

מתוך חמלה, הקשבה

מתוך חירות.

והבחירה שלך היא היא המשה שמוציא אותך ממצרים