רעב הנשמה

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה’ אֱלֹקִים, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ - לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמוֹעַ אֵת דְּבַר ה’”

(עמוס ח’, י״א)

יש סוג אחד של רעב שאפשר לזהות בקלות:

רעב שמגיע מהבטן.

רעב שמופיע אחרי צום, פעילות מאומצת,

שינה לא מספקת או ירידת סוכר.

אבל יש רעב אחר

עמוק, שקט, פנימי.

רעב שלא קשור לשעות,

ולא למה שאכלת קודם.

רעב שאף ארוחה לא באמת משביעה.

רעב של נשמה.

זה הרעב עליו מדבר הנביא עמוס.

לא רעב ללחם.

לא צמא למים.

אלא רעב לשמוע.

רעב לדבר פנימי.

רעב לקול שאבד.

וזה בדיוק הרעב שאנחנו פוגשות

בכל פעם שאנחנו פותחות את המקרר בלי לדעת למה.

הגוף אוכל כשהנשמה מושתקת

הנשמה שלך כל הזמן מתקשרת איתך ,

העניין הוא שאת חושבת שהתקשורת

איתה קשורה לתקשורים רוחניים, נשגבים,

כאלו שאת מגיעה אליהם רק ברגעים מיוחדים

כשאת יוצאת לריטריט (במקרה הטוב),

מנסה למדוט (גם במקרה הטוב)

כשאת שומעת מוסיקה, יוצאת לאימון, רוקדת, כותבת,

סתם יושבת ובוהה ואז נפגשת איתה במקרה,

אבל האמת היא שזה הרבה יותר פשוט -

הנשמה שלך נפגשת איתך דרך הגוף,

יום יום, שעה שעה, דקה דקה

והגוף שלך מבקש להרגיש חי, עבור הנשמה שלך,

ואם את לא קשובה לקולה העדין של הנשמה ,

אם את לא שומעת או נענית לקריאה שלה,

מתחיל קצר

ואז הגוף מבקש עוד ביס,

עוד שוקולד, עוד קפה, עוד ארוחה על אף שאת שבעה.

עוד משהו ללעוס,

כי במעמקים יש קריאה לא פתורה מצד הנשמה.

הנשמה מאותת לך דרך הגוף כי אין לה אפשרות אחרת

היא תמיד תתן קריאה לשייכות. לרוך. לייעוד.

והיא נשמעת בעיקר דרך תחושת הרעב.

האכילה שלנו, ברובד העמוק ביותר,

היא דרך לשאת רגש.

וכשהרעב הרגשי או הנשמה לא מקבלים מענה

הגוף נהיה הקורבן.

אבל אם נקשיב - נבין:

הרעב הוא לא הבעיה.

הוא הסימן.

הוא הנביא הפנימי שמבקש:

“תשמעי אותי . אל תשתיקי, אל תתעלמי,

אל תאכלי את עצמך.”

רָעֵב = מַשְׁמָעוּת

רעב הוא תמיד תוצאה של חיסרון בתודעה

לא רק באוכל.

העולם כולו נברא דרך צמצום - חיסרון.

והתיקון הוא למלא,

העניין הוא הדרך למלא:

מה

איך

כמה

למה

וכך גם אנחנו:

הרעב והרצון למלא אותו- תמיד יבואו יחד

אבל מי אמר שרעב קשור רק לבטן שלנו?

או למה את רוב סוגי הרעב אנחנו ממלאות כמעט באופן אוטומטי ועיוור - דרך אכילה??

הרי נשמה שלא קיבלה מענה,

לעולם לא תתמלא מאוכל גשמי ,

וכשלא יודעות לזהות את זה

מתחילה ההתמכרות לאוכל .

לא מתוך חולשה, אלא מתוך בלבול עומק.

מה עושות עם הרעב הזה?

שלושה מפתחות לריפוי:

1. לזהות את מקור הרעב

לפני כל אכילה לשאול:

• האם זה רעב של גוף? (פיזיולוגיה פשוטה)

• של רגש? (כאב, שעמום, עצב, מתח)

• או של נשמה? (כמיהה, חוסר תנועה, קריאה פנימית לא ממומשת)

רק אז לפעול.

2. להשהות תגובה

הכלי הכי חשוב: השהיה.

3 דקות של שקט לפני כל ביס.

נשימה אחת.

הנחת יד על הלב או הבטן.

ושאלה:

“מה אני באמת רוצה?”

זוהי לא התעלמות או דחייה - זוהי הקדשה.

3. לאכול כדי להזין, לא כדי למלא

במקום “מה בא לי”, שואלות:

“מה יחזיר אותי לנוכחות, לרכות, לשקט?”

זוהי שאלה שמשנה חיים.

היא לא מונעת ממך, היא מחזירה אותך אלייך.

כי יש אכילה שאוטמת, ויש אכילה שמקדשת.

הרעב הוא לא עונש - הוא מורה דרך

כשתפסיקי לפחד ממנו - תביני שהוא הגיע כדי לרפא.

הוא לא מבקש שתעבדי עליו.

הוא לא מחפש עוד דיאטה.

הוא רק מבקש שתשובי לשמוע.

לשמוע את הקול הפנימי.

את קול הנשמה שלך.

את ה’ שבתוכך.

וזה בדיוק מה שאנחנו הולכות לעשות השבוע.

מה יקרה השבוע?

• בכל יום נאכל RAW עד 15:00, כדי להשיב את הגוף לניקיון ודיוק

• נשהה רגע מול כל רעב - נקשיב, נתרגל, ונבין ,נכתוב, נברך, נשאל, נתבונן

נבחר באכילה שהיא שיחה עם הנשמה

ולא בריחה ממנה

ולאן זה ייקח אותך?

• מהמקרר - אל הלב

• מהפחד להיות רעבה - אל החופש להקשיב ולשמוע באמת

• מהבריחה - אל הבחירה

• מהעולם הישן - לעולם של הקשבה, ריפוי ושקט פנימי

כי הרעב האמיתי שלך

הוא לא לאוכל גשמי.

הרעב האמיתי

שלך מחובר לחיים,

הוא סממן יקר וחשוב לתשוקה שלך,

לרצון למלא, להתקדם, לזוז ולנוע קדימה,

הרעב שלך מזיז אותך לחפש, להעמיק, להזין, להחיות,

ושוב לא רק ע״י אכילה ,

הרעב שלך הוא קריאה לשוב אלייך.

הוא היכולת שלך להטות אוזן (איזון)

ולשמוע את הדיבור הקדום שמבקש לחזור.

הוא לזהות:

אני לא צריכה עוד אוכל. אני צריכה את עצמי.

הוא הדרך שלך לדייק את עצמך במסע החיים,

ולהבין שהוא לא אויב, אלא אוהב

והוא מורה הנהיגה שלך

שילמד אותך כיצד לנהוג כשאת נפגשת איתו

ורמז???

לרוב זה לא קשור לאוכל

שבוע של הצלחות